איך אב טיפוס פשוט חסך ללקוח כ-100 אלף שקל

יש פרויקטים שבהם אני מרגיש שהתפקיד שלי כמעצב תעשייתי הוא לא רק לעצב את המוצר, אלא דווקא לעצור את הלקוח רגע לפני שהוא עושה טעות יקרה. אחד הפרויקטים שאני זוכר בהקשר הזה התחיל בצורה די רגילה, אבל הסתיים בתובנה שאני חוזר אליה שוב ושוב בעבודה עם יזמים: לפעמים אב טיפוס פשוט וזול יכול לחסוך הרבה מאוד כסף.

אני תום ורד, מעצב תעשייתי עם יותר מ-14 שנים בתחום. במהלך השנים יצא לי לעבוד עם מאות יזמים וחברות על פיתוח מוצרים חדשים, מהרעיון הראשוני ועד לקבצים ולשלבים הנדרשים כדי להגיע לייצור. במסגרת העבודה הזו אני פוגש לא מעט מצבים שבהם הרצון להתקדם מהר גורם ליזמים לדלג על שלבים חשובים. דווקא בפרויקט הזה, עצירה אחת בזמן חסכה ללקוח השקעה של כ-100 אלף שקל.

המוצר כבר היה קיים על המסך

היזם הגיע אליי עם רעיון למוצר וכבר היה לו מודל תלת ממדי. המודל נראה טוב, הפרופורציות נראו הגיוניות, והיה אפשר להסתכל עליו מכל כיוון ולהרגיש שהמוצר כבר די קרוב לסיום. השלב הבא בתהליך היה לעבור לייצור תבנית, ובמקרה הזה דיברנו על תבנית בעלות של בערך 100 אלף שקל.

חשוב לי להדגיש ש-100 אלף שקל לתבנית זה לא בהכרח סכום חריג. כאשר מפתחים מוצר שמיועד לייצור בכמויות, תבנית היא השקעה שיכולה להיות לגמרי הגיונית. הבעיה לא הייתה התבנית עצמה, אלא השאלה האם אנחנו באמת יודעים שהמוצר שאנחנו עומדים לייצר הוא המוצר הנכון.

וכאן הייתה לי בעיה. המודל היה קיים, אבל עדיין לא היה לנו אב טיפוס שאפשר באמת להחזיק ביד. שאלתי את היזם אם הוא כבר ניסה להחזיק את המוצר, והוא בעצם אמר לי שהוא ראה אותו מכל הכיוונים במחשב. מבחינתי, זה היה בדיוק הרגע שבו צריך לעצור.

אפשר לראות מוצר בתלת ממד מכל זווית. אפשר לסובב אותו, להגדיל אותו, לשנות את הצבע, להסתכל עליו בהדמיה מאוד ריאליסטית ואפילו לדמות איך הוא ייראה בסביבה אמיתית. אבל יש דבר אחד שאי אפשר לעשות דרך מסך, והוא להחזיק את המוצר. וזה הבדל מאוד משמעותי.

במקום תבנית, בנינו אב טיפוס מקרטון

במקום להתקדם ישר לתבנית, בנינו אב טיפוס מאוד פשוט. במקרה הזה אפילו השתמשנו בקרטון. לקחנו את המידות מהמודל התלת ממדי, בנינו צורה בסיסית שאפשר להחזיק ביד, ולא ניסינו להפוך אותה ליפה או מרשימה. המטרה הייתה פשוט לבדוק את התחושה של המוצר.

וזה לקח ממש מעט זמן.

ברגע שהיזם החזיק את האב טיפוס, התחלנו להבין שיש בעיה. משהו באחיזה לא הרגיש נכון. הזווית של המוצר לא הייתה נוחה כמו שחשבנו, מרכז הכובד היה קצת קדמי מדי, וגם המיקום של היד והאצבעות לא היה טבעי.

אלה דברים שבמחשב מאוד קל לפספס. אתה מסתכל על מודל ורואה מוצר שנראה מצוין. מבחינה גיאומטרית הכול יכול להיות מדויק, אבל ברגע שמישהו מחזיק אותו, הגוף נותן לך תשובות אחרות לגמרי.

והחלק המעניין הוא שלא מדובר באיזו תקלה דרמטית. המוצר לא היה "לא עובד". לא גילינו שהמנגנון בלתי אפשרי או שהמוצר לא יכול להיכנס לתבנית. פשוט גילינו שהוא לא מספיק נוח.

אבל במוצר פיזי, "לא מספיק נוח" יכול להיות הבדל עצום. תחשבו על מוצר שאתם מחזיקים ביד במשך כמה שניות. אם הוא קצת לא נוח, כנראה שלא נורא. אבל אם אתם צריכים להשתמש בו במשך כמה דקות, כמה פעמים ביום, במשך חודשים או שנים, כל מילימטר וכל זווית מתחילים להיות משמעותיים.

וזה בדיוק מה שאב טיפוס טוב אמור לעשות. הוא לא אמור רק להראות לנו איך המוצר נראה, אלא לחשוף בפנינו דברים שאנחנו עדיין לא יודעים.

הבדיקה הפשוטה שחסכה השקעה של 100 אלף שקל

במקרה הזה, האב טיפוס הפשוט אפשר לנו לעצור לפני שהוצאנו בערך 100 אלף שקל על תבנית. שינינו את הזווית, שינינו קצת את אזור האחיזה, בדקנו שוב, ושוב החזקנו את המוצר ביד. הפעם התחושה הייתה הרבה יותר טובה. רק אחרי שהרגשנו שאנחנו בכיוון הנכון, היה היגיון להתחיל לחשוב על תבנית וייצור.

כשמסתכלים על זה מבחוץ, אפשר להגיד שחסכנו ללקוח 100 אלף שקל. אבל מבחינתי זה לא באמת הסיפור. הסיפור הוא שחסכנו לו 100 אלף שקל של השקעה מוקדמת במוצר שעדיין לא בדקנו מספיק.

כי אם היינו הולכים ישר לתבנית ומגלים אחר כך שהאחיזה לא טובה, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. שינוי של צורה אחרי שכבר יש תבנית יכול להיות יקר ומסובך. לפעמים צריך לבצע תיקונים בתבנית, לפעמים צריך להזמין חלקים חדשים, לפעמים צריך לבצע עוד סבב של ניסויים, וכמובן שכל שינוי כזה עולה גם בזמן.

לעומת זאת, בשלב של אב טיפוס, שינוי כזה יכול להיות פשוט מאוד.

וזו אחת הסיבות שאני חושב שאב טיפוס הוא אחד הכלים החשובים ביותר בתהליך של פיתוח מוצר.

לא כל אב טיפוס צריך להיות יפה

הרבה פעמים אני פוגש יזמים שרוצים שהאב טיפוס הראשון שלהם יהיה כבר מאוד קרוב למוצר הסופי. הם רוצים שהוא יהיה יפה, הם רוצים להראות אותו למשקיעים, לצלם אותו, לשלוח אותו ללקוחות או פשוט להרגיש שהמוצר כבר קיים.

ואני לגמרי מבין את זה. יש משהו מאוד מרגש בלראות בפעם הראשונה רעיון שהיה רק בראש או על מסך הופך למשהו שאפשר להחזיק. אבל לפעמים דווקא אב הטיפוס הכי פשוט הוא האב טיפוס הכי חשוב.

חתיכת קרטון, הדפסה בתלת ממד, קצף, עץ או כל חומר זול וזמין אחר יכולים לתת לנו תשובות שעולות הרבה מאוד כסף לקבל בשלב מאוחר יותר. אפשר לבדוק אם המוצר גדול מדי, אם הוא קטן מדי, אם הוא נוח, אם היד מגיעה למקום הנכון, אם הכפתור נמצא איפה שהמשתמש מצפה שהוא יהיה, אם מרכז הכובד נכון ואם אנשים מבינים באופן אינטואיטיבי איך להשתמש במוצר.

והדבר היפה הוא שלא צריך לחכות שהמוצר יהיה מושלם כדי לבדוק את הדברים האלה. להפך, ככל שאנחנו בודקים אותם מוקדם יותר, כך קל וזול יותר לשנות.

עיצוב תעשייתי הוא הרבה יותר מאיך שהמוצר נראה

וזה גם אחד הדברים שאני חושב שהכי חשוב להבין לגבי עיצוב מוצר. עיצוב תעשייתי הוא לא רק השאלה איך המוצר נראה. כמובן שהמראה חשוב, אבל התפקיד של המעצב הוא גם להבין איך המוצר עובד, איך אנשים משתמשים בו, איך הוא מרגיש ביד, איך מייצרים אותו ומה עלול להשתבש בדרך.

לפעמים העבודה הכי טובה של מעצב היא לא ליצור משהו חדש, אלא לזהות בעיה לפני שהלקוח משקיע בה הרבה כסף.

במקרה הזה, הדרך לעשות את זה הייתה מאוד פשוטה. במקום להגיד, "המוצר נראה טוב, בואו נתקדם לתבנית", עצרנו ואמרנו, "רגע, בואו נבנה משהו שאפשר להחזיק".

הקרטון הזה כנראה היה אחד הדברים הכי זולים בפרויקט, אבל הוא נתן לנו מידע שהיה שווה הרבה מאוד כסף.

וזו אולי התובנה שאני הכי רוצה להשאיר איתכם מהסיפור הזה: אל תחשבו על אב טיפוס כעל גרסה קטנה או פחות יפה של המוצר הסופי. תחשבו עליו ככלי שנועד לענות על שאלות.

מה אנחנו עדיין לא יודעים? מה אנחנו חוששים שלא יעבוד? מה כדאי לבדוק לפני שאנחנו משקיעים עשרות או מאות אלפי שקלים?

אם יש שאלה שאפשר לענות עליה באמצעות אב טיפוס פשוט וזול, עדיף לשאול אותה עכשיו ולא אחרי שהשקענו בתבניות, בייצור ובמלאי.

בסופו של דבר, זו בדיוק אחת הסיבות שאני אומר ליזמים שאני עובד איתם שעיצוב תעשייתי הוא הרבה יותר מ"איך המוצר נראה". לפעמים העיצוב הוא הצורה, לפעמים הוא המנגנון, לפעמים הוא חוויית השימוש, ולפעמים העיצוב הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא פשוט לעצור את הפרויקט לרגע ולשאול: "רגע, לפני שאנחנו מוציאים 100 אלף שקל, אפשר קודם לבדוק את זה?"

במקרה הזה, התשובה הייתה כן.

וזה כנראה היה אחד ה"כן" הכי משתלמים בפרויקט.

מה אפשר ללמוד מזה כשמפתחים מוצר חדש?

כשמפתחים מוצר חדש, קל מאוד להיסחף קדימה. יש רעיון, יש מודל תלת ממדי, ההדמיות נראות טוב, ואז מתחילים לחשוב על ייצור, תבניות, ספקים וכמויות. לפעמים דווקא בשלב הזה צריך לעצור ולשאול אם בדקנו את הדברים הבסיסיים ביותר.

אב טיפוס לא נועד רק להוכיח שהמוצר קיים. הוא נועד לעזור לנו להבין את המוצר.

לפעמים אנחנו צריכים לבדוק את המידות. לפעמים את הנוחות. לפעמים את המנגנון, ולפעמים את הדרך שבה המשתמש בכלל מבין איך להשתמש במוצר. לא תמיד צריך לבנות אב טיפוס מורכב ויקר כדי לקבל את התשובה. לפעמים קרטון של כמה שקלים יכול לתת לנו מידע ששווה עשרות אלפי שקלים.

וזה מבחינתי חלק גדול מהערך של תהליך פיתוח מוצר נכון. לא רק להגיע בסוף למוצר שנראה טוב, אלא לקבל את ההחלטות הנכונות לאורך הדרך, בזמן שבו עדיין אפשר לשנות אותן.

אני תום ורד, וביותר מ-14 השנים האחרונות עבדתי עם מאות יזמים וחברות על פיתוח מוצרים, מהרעיון הראשוני, דרך הקונספט והאב טיפוס, ועד לקבצים ולשלבים שצריך כדי להגיע לייצור.

בסטודיו תומאס, אותו הקמתי לפני יותר מעשור, אנחנו מלווים פרויקטים במגוון תחומים ומנסים כל הזמן לחבר בין רעיון טוב, מוצר שאנשים באמת רוצים להשתמש בו, לבין מוצר שאפשר באמת לייצר.

אם יש לכם רעיון למוצר שאתם חושבים עליו כבר הרבה זמן, או מוצר שכבר התחלתם לפתח ואתם לא בטוחים מה הצעד הבא, אתם מוזמנים ליצור קשר ונשמח לסייע, ובאתר שלנו אפשר למצוא גם דוגמאות לפרויקטים שעשינו ותהליכי פיתוח של מוצרים אמיתיים.